החלטה בתיק ת"א 17079-05-13

1.         לפני בקשת המבקשת "ליתן צו עשה זמני המורה למשיבה לקיים את כל התחייבויותיה (ככתבן וכלשונן) על פי הסכם אשר נכרת בין המבקשת לבין המשיבה ביום 11 במרץ 2012 במרץ 2012 (להלן: "ההסכם") בקשר ליצור ומכירה של מוצר עיסוי רובוטי בשם ME WHEE- (להלן: "המוצר") על ידי המבקשת וזאת עד להכרעה בתובענה העיקרית".

הבקשה למתן צו במעמד צד אחד הוגשה (ביחד עם כתב התביעה) ביום 8.5.13; לא ראיתי ליתן צו במעמד צד אחד (מהנימוקים שפורטו בהחלטה) והוריתי לקיים דיון במעמד הצדדים לאחר הגשת תגובת המשיבה ותשובת המבקשת. הדיון נקבע ליום 19.5.13, אלא שלא נתברר באותו מועד מאחר שב"כ המשיבה הודיע כי 'לא התכונן לחקירת המצהיר' וכדי לא לגרום נזק למשיבה (הגם שהיה על המשיבה להיות מוכנה לדיון בבקשה שענינה סעד זמני לרבות לחקירת המצהיר) קבעתי דיון נוסף ליום 22.5.13. בהמשך ולבקשת המשיבה אפשרתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב, ועם הגשת הסיכומים נותר להכריע בבקשה.

2.         כתב התביעה הוגש כאמור ביום 8.5.13, וראיתי להביא עקריו מאחר שהם הבסיס לבקשה, כפי שפורט בבקשה.

על פי כתב התביעה, המבקשת היא חברה פרטית זרה הרשומה בהונג-קונג "הפועלת בשיתוף עם מפעילים סיניים המתמחים בייצור מוצרי היי-טק" ולה חברה אחות שרשומה אף היא בהונג-קונג ומבצעת עבורה את "פעילות המכירות של המוצר" (להלן: "ניאוקום").

המשיבה, חברה פרטית הרשומה בארץ, פיתחה את המוצר נשוא התביעה, רובוט עיסוי ה"מטייל" על גוף המשתמש והיא משווקת את המוצר.

המשיבה פיתחה אב טיפוס של המוצר אך לא "הצליחה לייצרו בייצור המוני", ומאחר שלמבקשת שיתוף פעולה עם מפעלים בסין לייצור מוצרי הי-טק, ניהלו הצדדים מו"מ לשיתוף פעולה עסקי ובמסגרתו (ועל פי הנטען, בשל קשיים כלכליים של המשיבה) סוכם, בין היתר, שהמבקשת תעמיד למשיבה הלוואות למימון הוצאות פיתוח אב טיפוס למוצר וההלוואות "יוחזרו למבקשת באמצעות מכירת המוצר על ידה באזורי ההפצה הבלעדיים".

ביום 11.3.12 נחתם בין הצדדים " הסכם זמני- זכרון דברים- שיתוף פעולה" (נספח 4 לכתב התביעה). טוענת המבקשת כי המסמך שנחתם "הוא ההסכם המחייב את הצדדים וההסכם על פיו פעלו" ומאחר שלא נחתם 'הסכם אחר', הרי שההסכם בתוקף עד לאחר חתימת הסכם קבוע והוא המסמך המחייב את הצדדים ואכן הם פעלו לפיו. גם ב"כ המשיבה, עו"ד בלושטיין, אחד מבעלי המשיבה שקיבל את ההסכם לידיו אישר כי הוא "מכבד אותו" (כלשון המבקשת).

בהתאם להסכם התחייבה המשיבה לעבוד אך ורק עם מפעל המבקשת בסין עד לייצור 500,000 יחידות של המוצר (לפי תמחור המפורט בהסכם), ולתת למבקשת "האופציה להפיץ בלעדית את מוצר החברה (המשיבה- א.נ.ח) במדינות סין, הונג קונג וטייואן לפחות עד סוף פברואר 2014. לאחר מכן יחליטו הצדדים באם להאריך את  תקופת הבלעדיות לתקופה נוספת" (להלן בהתאמה: "סעיף הבלעדיות" ו- "אזורי ההפצה הבלעדיים") וכי נגד קבלת הלוואה מהמבקשת תרשום המשיבה אחזקות "לחברה בסין" (בשיעור הנקוב בהסכם).  בהסכם סוכמו תנאי התשלום למשיבה ושיעור התמלוגים לו תהיה זכאית המבקשת בגין מכירת המוצרים, ההסכם אף כלל הוראה כי המשיבה תהיה אחראית "על צריבת התוכנה" (להלן: "הרשיון") כדי לאפשר פיקוח על כמויות המוצר שיוצרו והפקדת קוד התוכנה בידי עו"ד נאמן כדי שתוכל לקבלו ככל שהמשיבה תחדל לפעול או לא תוכל לספק שירותי תמיכה טכנית לתוכנה.

בהתאם להסכם החלה המבקשת בפיתוח התבניות הדרושות לייצור המוצר ואף הלוותה למשיבה סך של 150,000 $ למימון פעילותה.

המבקשת טוענת כי יש חשיבות רבה לסעיף הבלעדיות שכן "החזר ההלוואה אמור היה להיעשות באמצעות מכירת המוצר באזורי ההפצה הבלעדיים" ומניעת האפשרות למכור את המוצרים באזורי ההפצה הבלעדיים, (בהתאם להסכם) תסכל את זכותה להחזר ההלוואה.

לאחר חתימת ההסכם החלה המבקשת בתהליך הפיכת המוצר מאב-טיפוס למוצר ל'ייצור המוני', ובאישור המשיבה ובמעורבותה בשלבי הפיתוח נערכו התאמות ושינויים במוצר, ובסוף התהליך אישר מנהל המשיבה, מר אייל אברמוביץ' (להלן: "אברמוביץ'") את המוצר. בהמשך, החלה המבקשת למכור את המוצר ללקוחות שונים כשהתמורה ששילמו הלקוחות לניאוקום קוזזה מיתרות החוב של ההלוואות השונות שנתנה המבקשת למשיבה.

לטענת המבקשת נתנה לה המשיבה אישור פורמאלי למכור את המוצרים באזורי ההפצה הבלעדיים (נספח 19 לכתב התביעה), ואולם התברר לה בשלב מאוחר כי בניגוד להסכמות הצדדים החלה המשיבה לייצר את המוצר באמצעות צד ג' אחר והיא מונעת ממנה למכור את המוצר באזורי ההפצה הבלעדיים לאחר ש"גמרה בדעתה להחליף את המפעל" המייצר חרף תנאי הבלעדיות, וכתוצאה מכך, מייצרת המבקשת את המוצר אך אין באפשרותה לסיים את ייצור המוצר ללא רשיונות מאת המשיבה כמתחייב בהסכם; ועוד נטען כי בניגוד להסכם ובמסגרת תכתובות בין הצדדים הבהירה המשיבה (נספח 22 לכתב התביעה) כי אינה מאשרת למבקשת להתחיל למכור את המוצר באזורי ההפצה הבלעדיים, סין ומדינות דוברות סינית בניגוד להסכמות שלא בוטלו.

עוד טענה המבקשת כי המשיבה הסכימה לאפשר מכירת המוצר באזורי הפצה חלופיים - יפן ודרום קוריאה, לאחר שמשיקולים מסחריים של המשיבה היא נמנעת מלשווק את המוצר בסין בטרם ישווק בארצות הברית; על בסיס הסכמות אלה התחייבה המבקשת לספק אלפי יחידות של המוצר לחברה יפנית (להלן: "החברה היפנית") ובהעדר רשיונות מהמשיבה נמנע ממנה לשווק את המוצרים שכבר התחייבה לספק לחברה היפנית, ונגרם לה נזק מידי.

כתב התביעה כולל גם טענות נוספות להפרות ההסכם ע"י המשיבה לרבות אי הפקדת קוד התוכנה העדכני בידי נאמן ואי הקצאת מניות ועוד, אולם לא ראיתי לפרטן בהעדר רלבנטיות לשלב זה.

3.         כאמור, ביחד עם כתב התביעה הגישה המבקשת בקשה למתן סעדים זמניים, ובה פרטה את הבסיס העובדתי הרלוונטי שתואר לעיל, וכן עתרה לשורה ארוכה של סעדים זמניים (צווי מניעה וצווי עשה) שהעקריים שבהם לאסור על המשיבה לייצר את המוצר באמצעות צד ג' עד לאחר ייצור 500,000 יחידות באמצעות המבקשת, לאפשר לה למכור את המוצר באזורי ההפצה הבלעדיים, ולהורות לספק לה את הרשיונות ההכרחיים לכך, ובין השאר עתרה "להעביר את קוד התוכנה העדכני של המוצר לידי עו"ד נאמן ..." ולהורות למשיבה להעביר לה מיידית 7,040 רשיונות למוצר לשם קיום התחייבויותיה לחברה היפנית.

בבקשה תארה המבקשת את התשתית העובדתית כמתואר בכתב התביעה שעקריו הובאו לעיל, ונימקה את הצורך הדחוף במתן הצווים בכך שהתגלה לה בימים האחרונים כי המשיבה מייצרת את המוצר באמצעות צד ג' בניגוד להסכם וכן הבהירה כי מאחר שהמשיבה אינה מספקת לה רשיונות לחברה היפנית, שלה התחייבה המבקשת לספק את המוצר על בסיס הסכמה מפורשת של המשיבה, אין היא יכולה למלא את התחייבויותיה לחברה היפנית במועד שנקבע לאספקה -27.6.13, ויגרם לה נזק כבד ומידי אותו היא מעריכה בסכום של למעלה ממליון ש"ח.

לטענת המבקשת נתמכות טענותיה בראיות מהימנות לכאורה, ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה הן משום ש"באם לא יינתנו למבקשת סעדים זמניים כמבוקש, הדבר יוביל, בהכרח, להפרת התחייבויות המבקשת כלפי החברה היפנית..." וכלפי צדדים שלישיים אחרים (בסין וביפן) והן משום שנמנע ממנה לעמוד בלוח הזמנים (התואם את לוח הזמנים שפורט בהסכם) ופס הייצור "תקוע" בהעדר אפשרות להפעילו ללא הרשיונות; כן טוענת המבקשת כי אי מתן הסעד הזמני מאפשר למשיבה לפעול באורח חד צדדי ולרוקן מתוכן את ההסכם לייצור בלעדי שניתן למבקשת, ומשנה לרעה באופן מהותי את מצבה שכן נמנע ממנה באחת להיות 'היצרן הבלעדי' (בהתאם לכמויות שהוסכמו) בעיקר כשעל בסיס ההסכמות הוקם המפעל של המבקשת, והפסקה חדצדדית זו גורמת למבקשת נזק כבד והיא צפויה ל"תביעות מהחברה היפנית וכן מחברות אחרות".

4.         המשיבה התנגדה לבקשה.

            יאמר כבר כי תגובת המשיבה, כמו גם תצהיריה, קו חקירתה בדיון וסיכומיה העמוסים שחרגו מההיקף שנקבע בהחלטתי מיום 22.5.13, חבקו טענות רבות ומגוונות וחלקם הארי כלל אינו רלבנטי לבקשה למתן סעדים זמניים ולכל היותר מקומן בבירור התובענה לגופה ובעיקר - לא היה בהן מענה ענייני לנטען בבקשה.